פסיכואנליזה לאקאניאנית
ז’אק לאקאן (1901-1981) היה פסיכואנליטיקאי צרפתי, מפרשניו הבולטים ביותר של פרויד. לאקאן הוביל פרקטיקה טיפולית פורצת-דרך, המתבססת על חיבור עשיר בין רעיונותיו של פרויד לבין תחומי מחשבה נוספים כגון: בלשנות, פילוסופיה, ספרות, אנתרופולוגיה ומתמטיקה. בעוד שזרמים שונים בפסיכואנליזה, כמו „פסיכולוגיית האגו” או „יחסי אובייקט”, הלכו והתרחקו מן הרעיונות המקוריים של פרויד, לאקאן קרא ל„חזרה אל פרויד”, אך קריאתו בפרויד הייתה ייחודית ועשירה, חידדה והדגישה היבטים מסוימים בתפיסה הפרוידיאנית שהלכו וניטשטשו ובעיקר חוללה מהפך בפרקטיקה הפסיכואנליטית. לכן, פסיכואנליזה לאקאניאנית שונה במהותה הן מטיפולים פסיכולוגיים נפוצים והן מזרמים מוכרים יותר של פסיכואנליזה. ההבדל בא לידי ביטוי לא רק ברמה התיאורטית אלא גם באופן בו מתנהל הטיפול עצמו.
בחלק זה אפרט מספר רעיונות מרכזיים וחשובים באוריינטציה הלאקאניאנית, בהתבסס על ניסיוני והכשרתי המקצועית. חשוב להדגיש כי אין מדובר בסיכום כולל או ממצה של הפסיכואנליזה של לאקאן, ואם ברצונכם להרחיב את ידיעותיכם בנושא, מומלץ לעבור לתגית חומר לקריאה, שם תמצאו הפניות מתאימות. בנוסף, העיקר היא ההתנסות המעשית, על-כן מומלץ להגיע לפגישה ולגלות בעצמכם „איך זה עובד”. יחד-עם-זאת, נקודות אלו תאפשרנה לכם היכרות ראשונית, כללית ביותר, עם החשיבה הלאקאניאנית:
1. הלא-מודע: הלא-מודע זה לא מה שאתם חושבים או רגילים להתייחס אליו כלא-מודע. הלא-מודע, לפי האוריינטציה הלאקאניאנית, איננו נמצא ב„עומק” של הנפש, איננו נמצא בהכרח בילדות או ביחסים עם אמא ואבא (אלו בדרך-כלל הסאטירות ביחס לפסיכואנליזה). הלא-מודע עשוי להופיע במשפטים הכי יומיומיים שלכם, במעשים שלכם, בבחירה כזו או אחרת – מקצועית, זוגית ועוד. הוא עשוי להתגלות גם דרך חלומות, פליטות-פה, דפוסים חוזרים ובסימפטומים שמהם אתם סובלים. הלא-מודע כמוהו כמרכיב מסוים בנו, שמכוון, מנווט, מוביל, ולעיתים גם מגביל או מצמצם, בלי שאנחנו יודעים על כך. בטיפול באוריינטציה לאקאניאנית מופנה עיקר תשומת הלב אל הלא-מודע. למעשה, זהו תהליך למידה שבו לומדים להקשיב לתוצרים של הלא-מודע, לכבד אותם, לתת להם מקום – מה שיאפשר, בסופו של דבר, חיים מלאים ויצירתיים יותר. בנוסף, באוריינטציה הלאקאניאנית מכירים בכך, שדווקא הלא-מודע, לכאורה המרכיב האישי והפרטי ביותר בחיינו הנפשיים, מושפע מרעיונות, ציפיות ומחשבות של הסובבים אותנו שנחשפנו אליהם לאורך חיינו. חלק מהמאמץ יהיה להבחין בין ההמצאות המקוריות שלנו לבין הזדהויות שונות ששאבנו מן הסביבה ומן הדמויות המשמעותיות בחיינו.
2. הדחף – גם אם נשתדל מאוד לפעול באופן רציונאלי, מחושב, מודע, אנו מונעים תמיד גם על-ידי דחפים. בשונה מהאינסטינקטים, כמו נשימה או אכילה, הדחפים הם ייחודיים לבני-האדם, פועלים באופן אחר וקשורים לשפה. התוצאה המרכזית של נוכחותם בחיינו היא מצבים שונים בהם אנו פועלים באופנים מסוימים, או מונעים על-ידי דפוסים כאלו ואחרים, גם כשאנחנו מאוד רוצים להיפטר מהם, או חושבים שהם אינם מועילים לנו. לזהות את המקומות והאופנים שבהם פועל הדחף זה להכיר, במובן מסוים, את הגורמים שמניעים אותך וגורמים לך לבחור בחירות כאלה או אחרות, לעיתים בניגוד לרצונך המודע. ברמה נוספת זה מוביל גם לעיקרון הבא.
3. אחריות אישית/סובייקטיבית – הטיפול הלאקאניאני רואה באדם, באשר הוא, יצור בעל יכולת בחירה ואחריות על חייו. מכאן נגזר גם שחייו של האדם, גם אם נחווים כקשים ביותר, עוצבו על-ידי בחירות והכרעות שנעשו במהלך החיים, לעיתים קרובות באופן בלתי מודע. גישות רבות נוהגות לראות במטופל קורבן או „ילד” שזקוק לטיפול תומך. הגישה הלאקאניאנית רואה במטופל, גם אם הוא ילד, אדם בעל אחריות לגורלו. המשמעות של עיקרון זה היא, לפני הכל, כבוד בסיסי לבחירות השונות של המטופלים, גם אם הן לכאורה לא מקובלות או חריגות. שנית, זה אומר שהמפתח לשינוי הוא בידיו של המטופל, בהכרעות ובבחירות העתידיות שלו, במוכנות שלו לעמוד ב„תשלום” ההכרחי לשם שינוי. המטפל נוכח כמי שמכוון, מנווט, יודע להקשיב היטב ללא-מודע. ניתן לכנותו „עזר כנגדו” עבור המטופל. הוא אינו עובד במקום המטופל, או מספק תשובות מוכנות מראש. יש לכך השלכות מרחיקות לכת על מצבם של המטופלים, שלומדים לקחת אחריות של ממש על חייהם וליצור על-פי בחירתם.
4. אחד-אחד: עיקרון חשוב האומר כי אין פיתרון או תשובה אוניברסאליים, אחידים לכלל המטופלים. כל מטופל הוא אדם ייחודי, בעל לא-מודע, דחפים, חשיבה ותשוקות משל עצמו. אין מקרה אחד דומה למשנהו, אין „דיכאון” אחד זהה לאחר, אין „חרדה” אחת אצל כל הסובלים מחרדה. יש לכל אחד דרך אישית, פרטית, לחוות את חייו ולנסח את הסבל שלו, ובזה מתמקד הטיפול. לכן העבודה הטיפולית דורשת לעבור כל פעם מסלול ייחודי של אותו מטופל. זוהי אחת המשימות הקשות ביותר עבור מטפל באוריינטציה לאקאניאנית: לא לדעת מראש, לא לתת למטופל תשובות מוכנות מראש, אך ההשלכות של עמדה זו הן חשובות ובעלות אפקטים.
5. השפה – השפה, בחשיבה הלאקאניאנית, איננה רק כלי באמצעותו אנו מבטאים את עצמנו, אלא מה שמכונן ומעצב את חיינו. אנו חושבים באמצעות השפה, חווים את העולם בתיווך השפה ומדברים את השפה. את האדם ה„תפוס” בשפה מכנה לאקאן „הוויה מדברת”. למעשה, השפה היא „גדולה” מאיתנו, ולעיתים קרובות אנו מופעלים על-ידיה, אפילו ברמה הכי אינטימית ופרטית. אנו נולדים לתוך עולם שפתי, שבו כבר דיברו עלינו (למשל, הורינו), ומה שיישאר אחרינו הן בעצם מילים. האופן שבו אנו מדברים את מה שקורה לנו או את מה שאנו מרגישים לא פעם משפיע ומכריע לגבי איך ייראו חיינו. בנוסף, אם תחזרו לסעיף העוסק בדחף, ניתן כעת להוסיף שלא פעם הדיבור שלנו טעון בדחף ומביא את הדחף לידי ביטוי. על הלא-מודע אנו יכולים לדעת רק באמצעות ה„דיבור” שלנו, במילים או במעשים.
אחרי כל זה, ניתן להבין מדוע הטיפול הלאקאניאני מייחס מקום כל-כך חשוב לשפה. הרעיון הוא, קודם כל, לכבד את השפה הפרטית שלכם, את האופן המאוד מסוים שבו כל אחד ואחת מכם מדברים. לכן אין פתרונות אוניברסאליים (ראו הסעיף „אחד-אחד”), והגילויים המופקים בטיפול הם אישיים ומבוססים על הניסוח הפרטי של כל מטופל או מטופלת. כמו שהוזכר, כל אחד מכם לומד להקשיב לדיבור של עצמו, ללא-מודע שלו – למידה שיש לה השלכות מרחיקות לכת.
הקשבה שכזו מצד המטפל איננה דבר פשוט ומובן מאליו, והיא נעשית על-ידי מי שעובר הכשרה קלינית ממושכת, כולל התנסות ארוכת-טווח כמטופל.