א״ק קורא־כותב:
יומן־רשת באתר ״פסיכולוגיה עברית״
״הטקסט הוא אובייקט־פֶטיש והפטיש הזה חושק בי״ (רולאן בארת)
הפסיכואנליזה ניסחה עבורי מחדש את הנאת הקריאה הפשוטה של הילדות: ״אני קורא!״ כעמדה וכמיקום בעולם. אין מדובר בניתוח של טקסטים, אלא ביצירת דרכי גישה, חלונות הצצה לְמה שמופיע בטקסט אבל לא נאמר, מה שפועל אבל לא נכתב. אני לא סופר ולא כותב מאמרים, אני כותב־קורא, אני פועל.
זה לא יומן אישי בשום צורה, ובכל־זאת יש בו טביעת אצבע ייחודית שהיא הסימפטום שלי: גיליתי שאני לא יכול לקרוא, ממש לקרוא, בלי לכתוב, בלי להיכנס עם הטקסט למעשה אהבה – רק כך אני יכול לקרוא באמת.
קורא־כותב: לא רק פעולות בזמן הווה, לא רק שמות־עצם המכַוונים לעמדה, גם הסימפטום הפרטי, שהוא כרטיס הכניסה שלי ליומן־הרשת שלפניכם. קראתי לו א״ק: אני־קורא.